SHARE:
 Guest Blog

חיי כפליטה: העצמת נשים במחנה קלנדיה

Share this:
admin
Wednesday, 26 August, 2009

סרי פרייתח מגלה את השלווה הנסתרת של "קואופרטיב מלאכות מחנה קלנדיה" ופוגש את הנשים המעצימות את חברותיהן דרך הוראת אוריינות וכישורים.

בשולי מחנה הפליטים קלנדיה, האווירה בתוך "קואופרטיב מלאכות מחנה קלנדיה" שלווה, בניגוד חריף לעולם ההומה והמזוהם שמחוצה לו. היא מזכירה ברמז את החיים בכפר הנשכח קלנדיה לפני שהוקם מחנה הפליטים באותו מקום בשנת 1949.

הסיפור של הקואופרטיב שזור בסיפור מחנה הפליטים. זוהי אגודת הנשים הרשומה הוותיקה ביותר לפליטות פלסטיניות בגדה המערבית. הגב' ח'דיג'ה פרחאן, מנהלת הקואופרטיב, היא דמות מעניינת בת 77 שנה. יש לה אישיות סמכותית וישירה, שיש שיקראו לה קיצונית. אבל עבורה, זהו הסיפור שלה, אשר עיצב את חייה מאז שעזבה את הכפר ליפתא ליד ירושלים. היא עזבה לאחר שכנופיה יהודית תקפה את בית הקפה של הכפר בשנת 1947 והרגה שבעה. השאלה הראשונה של "סית ח'דיג'ה" הייתה מופנית אל ה- Elders: "מה תעשו אחרת הפעם למען שינוי, אחרי כל השנים שעברו?"

ל"סית ח'דיג'ה" יש תעודת זהות ירושלמית, תעודה ישראלית המאפשרת לפלסטינים החיים בירושלים מאז 1967 להמשיך לחיות שם, אבל בלי כל הזכויות של אזרחים ישראלים. כך, הם נדרשים לשלם ארנונה בלי לקבל כל שירותים ממשלתיים בשכונותיהם. "סית ח'דיג'ה" מסבירה באירוניה כי בניין הקואופרטיב עצמו מחולק: הכניסה הראשית נמצאת בשטח השיפוט של ירושלים תחת שלטון ישראל, ואילו הדלת האחורית נמצאת באיזור שבשליטת הרשות הפלסטינית. מישהו מעיר שאולי כדאי להציב מחסום במסדרון. כולם צוחקים.

"סית ח'דיג'ה" נזכרת בכפר שלה בנוסטלגיה. היא מדברת בערגה על ימים שלווים בהם חברי ילדותה היו יהודים, ימים בהם לא זו בלבד שפלסטינים ויהודים חלקו משחקי ילדים, אלא חגגו יחד, ולנו זה בביתו של זה ללא פחד. "אנחנו רוצים שלום!" היא מכריזה. "כולנו בעד! אבל אפשר לראות איך נראה השלום הזה? האם הוא בכלל קיים?" היא תוהה.

בשנים הראשונות במחנה הפליטים הקואופרטיב היה הדרך של ח'דיג'ה הצעירה לצאת מתוך עבר טראומתי והווה אומלל. בשנות ה- 1950, כנערה צעירה בשנות העשרה המאוחרות, החליטה יחד עם שמונה נשים נוספות ליזום מאמץ משותף לבער את הבערות ולספק לנשים הפליטות אמצעים לעצמאות כלכלית. הן הדריכו את הנשים ועזרו להן פתח כישורים נדרשים, כאשר עיני הקואופרטיב נשואות תמיד אל אותה מטרה: להעצים כלכלית את נשות מחנה הפליטים וכפרי הסביבה ואת ילדיהן.

עזבתי את משרדה של גב' ח'דיג'ה כדי לדבר עם שאר פראג', בעבר מנכ"ל הקואופרטיב וכיום חברת הנהלה המתאמת פרויקטים שונים. גב' פראג', אשה בשנות הארבעים שלה ובעלת השכלה אמריקאית, היא רכת לשון וביישנית. היא חוותה את הימים הנוראים של האינתיפאדה הראשונה בשנות ה- 1980 המאוחרות כשהיא הייתה סטודנטית בבית הספר הקתולי הצרפתי בירושלים, ולאחר מכן כסטודנטית באוניברסיטת ביר-זית.

גב' פראג' מסרבת לדבר על פוליטיקה. היא מעוניינת יותר בעבודתה הנוכחית. היא מתארת תוכנית אידיאלית עבור הקואופרטיב כדי שהוא יוכל לקיים את עצמו. היא מאמינה כי על הקואופרטיב ליצר הכנסה בעצמו כדי להמשיך ולהתקיים ורוצה להסתמך פחות על תמיכה מבחוץ.

כשחזרתי למשרדה של "סית ח'דיג'ה" שמעתי את צחוקה השופע כשהיא תארה את ההכנות לביקור משלחת ה-Elders ב"קואופרטיב מלאכות מחנה קלנדיה." היא מתעקשת שהם יבקרו בבית המלאכה הקטן, כל השמונה בעת ובעונה אחת. "ברגע שהם יהיו בפנים, ננעל את הדלת ונדרוש שיגבשו תוכנית שלום, אחת ולתמיד!"

סרי הוא סופר שפרסם יצירות בשפה הערבית, בעל תואר ראשון בכלכלה וצרפתית מאוניברסיטת יוסטון בטקסס. הוא שולט היטב בשפות האנגלית והערבית ומונה כמומחה ללשון ועוזר הוראה במחלקת השפות המודרניות והקלאסיות באוניברסיטת יוסטון. במשך תקופה קצרה סייע לתיאום הקרן על שם פייסל אל-חוסייני. כיום הוא עוזר לנהל מפעל לאבן ירושלמית בארה"ב (Arabesque Inspirations) וממשיך לכתוב.

Views expressed are those of the author and do not necessarily represent those of The Elders or The Elders Foundation.

I would like to find:

Search
Close
Thank you! Your submission has been received!
Oops! Something went wrong while submitting the form.
 

Keep up to date with The Elders latest News and Insight:

Sign up to receive monthly newsletters from The Elders. We will occasionally send you other special updates and news, but we'll never share your email address with third parties.
Close