SHARE:
 Guest Blog

לראות את ישראל מבפנים ומבחוץ

Share this:
admin
Thursday, 21 October, 2010

גיא גרובלר, ישראלי שנולד להורים בריטיים ציונים, מתכוון לשוב לישראל לאחר שבע שנים בחו"ל. בבלוג זה הוא מסביר למה הוא עזב את ישראל ולמה הוא חוזר.

אני ישראלי. נולדתי להורים בריטים ציונים שהיגרו לישראל. כמו רבים מבני גילי, עברתי את המסלול הישראלי הטיפוסי של לימודים, צבא, טיול ואוניברסיטה.

שניים מהנושאים האהובים עלי בבית הספר היו גיאוגרפיה והיסטוריה – הייתי מעיין במפות במשך שעות – אבל התחלתי לטייל בגיל מאוחר. אך כשהתחלתי לנסוע בעולם, נדלקתי ועד מהרה התמכרתי לטיולים. טיול, בשבילי, הוא לא רק דרך לראות מקומות אחרים ותרבויות אחרות, אלא גם הזדמנות לראות את עצמנו באור אחר, בהתאם לסביבתנו החדשה. כשעזבתי את ישראל ונסעתי ללונדון, זה בדיוק מה שקרה.

לא עזבתי את ישראל בגלל הסכסוך; כמו רוב הישראלים, הייתי רגיל אליו, התייחסתי אליו כשגרה. כל ישראלי מכיר מישהו שהושפע ישירות או בעקיפין מהטרור, כך שהאיום תמיד שם. אפשר לומר שסבלתי מ"חשיפת יתר" – גם עכשיו רק לעיתים רחוקות אני מופתע ממה שאני שומע בחדשות.

לא תמיד הרגשתי כך. כסטודנט למדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים ארגנתי משלחת לצפון אירלנד כדי ללמוד על תהליך השלום שלהם ולהשוות אותו למאמצים הישראלים-פלסטינים. פגשנו פוליטיקאים משני הצדדים וביקרנו במוקדי החיכוך של הסכסוך; פגשנו גם סטודנטים כמונו כדי לשמוע את דעותיהם וחוויותיהם.

הביקור הותיר אותי עם מחשבות מעורבות. היה קשה להשוות בין שני הסכסוכים – הסכסוך בצפון אירלנד היה מאבק פנימי על זהות המדינה, בעוד שאפשר לראות את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כמאבק בין שני עמים על אותו שטח אדמה. אבל הרגשתי שיש פתרונות שניתן להתאים לסכסוך הישראלי-פלסטיני, כשהעיקרי שבהם הוא הגעה למצב של שלום ויציבות בין שני הצדדים כדי לאפשר למדינאים להתמקד בעשיית השלום תוך צמצום כוח המשיכה של הקיצוניות.

אבל לישראלים, כמו לכל עם אחר, יש בעיות יומיומיות שמטרידות אותם: עבודה, משפחה ודאגות אחרות. המחשבות על הביטחון נדחקות לשולי התודעה, כשאנחנו מקווים שכוחות הביטחון יעשו את העבודה שלהם וימנעו כול אלימות נגד אזרחים. אולי בגלל זה כל כך קשה לפתור את הסכסוך. כפרט, אתה חסר אונים מול הטרור ואתה מבלה את זמנך בהתמודדות עם חיי היום-יום. כתוצאה מזה אתה מקבל את הסכסוך כעובדה – וכך, הנושא הבוער הופך לשולי, חלק מהשגרה.

לא, הסכסוך לא כפה עלי לעזוב – הייתי תקוע בעבודתי ונזקקתי לשינוי.

החיים בלונדון בשבע השנים האחרונות נתנו לי פרספקטיבה אחרת. הם עזרו לי להבין כמה מהגישות האירופאיות. אולי הייתי מגדיר זאת כרחמים. האירופאים מרחמים על הישראלים והפלסטינים בגלל הבלגן הנוראי שהם מצויים בו, ולא יכולים להבין למה מאפשרים לסכסוך לקבל חיים משלו.

כיום, כעבור יותר משבע שנים, אני מתכונן לחזור לישראל. מבחינה הגיונית היה מוטב אילו נשארתי באנגליה – יש שם איכות חיים טובה יותר ויותר הזדמנויות. אז למה לחזור?

הכול מסתכם בסופו של דבר במרכיב שלמרבה הצער הוא המזין את הסכסוך: רגשות. אולי זו לא החלטה הגיונית לעזוב, אבל זו החלטה רגשית. מבחינתי ישראל ראויה להזדמנות שנייה.

כשאני מסתכל קדימה, אני אופטימי, גם בנוגע לסכסוך. התקוות שלי לגבי העתיד יכולות להסתכם בשלוש מילים הדרושות גם לישראלים וגם לפלסטינים כדי שנשיג שלום בר-קיימא: אמון, מסחר וביטחון. השלושה הולכים יד ביד וכולם יתרמו לצמצום המשיכה לרעיונות קיצוניים, משני צידי המתרס.

גיא הוא ישראלי שנולד להורים בריטים ציוניים שעלו לישראל. כמו ישראלים רבים שירת גיא בצבא במשך שלוש שנים ואז נסע לטיול תרמילאות. בחיפוש אחר שינוי עבר להתגורר בלונדון, שם התחיל לעבוד וגילה שיותר נוח לספק את תאוות הנסיעות שלו. לאחר שבע שנים בחו"ל הוא מתכונןן כעת לחזור לישראל.

Views expressed are those of the author and do not necessarily represent those of The Elders or The Elders Foundation.

I would like to find:

Search
Close
Thank you! Your submission has been received!
Oops! Something went wrong while submitting the form.
 

Keep up to date with The Elders latest News and Insight:

Sign up to receive monthly newsletters from The Elders. We will occasionally send you other special updates and news, but we'll never share your email address with third parties.
Close