חוגגים חמש שנות מאבק מוצלח
ב-19 בפברואר חגגה ההפגנה השבועית שהפכה לסמל המאבק העממי נגד הגדר וההתנחלויות חגיגה כפולה. אמילי שייפר מתארת ניצחון גדול זה עבור התנועה ומסבירה מדוע ההפגנות הלא-אלימות ייימשכו.
ב-19 בפברואר הייתה שמחה כפולה בהפגנה השבועית שהייתה לסמל המאבק העממי נגד הגדר וההתנחלויות.
בדיוק כשמלאו חמש שנים להפגנות השבועיות המשותפות של פלסטינים, ישראלים ופעילים בינלאומיים בבילעין נגד הגדר, החלו העבודות להזזת הגדר ולהחזרת חלק מאדמות הכפר המופקעות.
בילעין ותומכיו רואים בהזזת הגדר, שסוף סוף מתחילה שנתיים אחרי החלטת בג"ץ מספטמבר 2007 שהתוואי הנוכחי איננו חוקי, ניצחון מובהק של המאבק העממי הלא-אלים.
ביום שישי הצטרפתי לתושבי בילעין וליותר מ-1500 תומכים, כולל נציגי החברה האזרחית הישראלית והפלסטינית וראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד, בחגיגות לציון השינויים לטובה שעומדים להתרחש בשטח. כ- 600-700 דונם – 25% מאדמות הכפר, או מחצית מהמחצית ממנה הם מנותקים – יוחזרו לכפר.
תגובת הצבא ומשמר הגבול הייתה קשה. השטחים ליד הגדר גם בבילעין וגם בנעלין הוכרזו "שטח צבאי סגור" למשך היום, וכתוצאה מכך נעצרו מפגינים רבים מישראל בדרכם, וחלקם אף לא הגיעו לכפר כדי להצטרף להפגנה.
אלה מאיתנו שכן הגיעו, כשאנו מסתכנים במעצר בו איימו עלינו במחסומים, נהנינו משעה של נאומים חדורי תקווה לפני שצעדנו אל הגדר.
כשהגענו לגדר נהדפנו מייד על ידי מיכלית מים גדולה ממנה הותז נוזל שמנוני ודוחה, "בואש," הגורם לבחילה בהרחה הראשונה ושניתן להסיר רק בטבילות חוזרות באמבטיות מי מלח. כעבור כמה דקות בלבד ניחת מטר של 50 רימוני גז מדמיע על ההפגנה הגדולה, והיות שהייתה רוח חזקה כמעט כל מי שהתקרב כדי 500 מטר מהגדר נחנק מכמויות הגז הגדולות.
אך רוח המפגינים לא נפלה. התחושה באוויר הייתה הן של חגיגה והן של תסכול. שנתיים וחצי אחרי הניצחון בבג"ץ רוצים אנשי בילעין ותומכיהם לראות שינוי מיידי, ומיקומה הנוכחי של הגדר נתפס כפגיעה גדולה אף יותר בחירותם מאשר קודם.
גם כשתסתיים בנייתה, לא תהייה הגדר החדשה בתחומי הקו הירוק וגם לא תשיב את כל אדמות הכפר. זאת ועוד, ההתנחלות הגדולה ביותר בשטחים הפלסטינים הכבושים (מבחינת אוכלוסיה), מודיעין עילית, ממשיכה לשבת על כרבע מאדמות בילעין, חוץ מזה שמפעל ההתנחלויות כולו ממשיך.
יתר על כך, מאז יוני 2009 נעצרו יותר מ-30 מתושבי בילעין בגלל השתתפותם בתנועה הלא-אלימה. שניים ממנהיגיהם, אדיב ועבדאללה אבו רחמה, נשארים במעצר עד סיום ההליכים הפליליים נגדם. בשבועות האחרונים הייתה עלייה חדה במספר המעצרים של פעילים לא-אלימים מכפרים אחרים, מצפון הגדה המערבית ועד לדרומה (27 מתושבי נעלין השכנה נעצרו מאז דצמבר בלבד).
יש תחושה בקרב תושבי בילעין ותומכיהם שהזזת הגדר היא ניסיון לפסול את המשך ההפגנות, ואולי להצדיק את השימוש באמצעי פיזור אלימים יותר. עובדות אלה מספקות את התשובה לשאלה שרבים מאתנו נשאלו על ידי כתבי טלוויזיה בהפגנה ביום שישי: "לאחר שיזיזו את הגדר, האם ההפגנות יימשכו?"
כן! המאבק העממי הלא-אלים של בילעין יימשך. בהפגנות, בתקשורת, בבתי המשפט בחו"ל. לא רק עד שתיבנה הגדר החדשה ותוסר הגדר הישנה, אלא עד שיוסרו ההתנחלויות, יושבו אדמות הכפר לבעליהן וייפסק הכיבוש הדכאני.
אמילי שפר, מומחית לכפר בילעין, היא עורכת דין אמריקאית וישראלית לזכויות אדם החיה בתל אביב ועובדת במשרד עורך הדין מיכאל ספרד. מזה 10 שנים פועלת אמילי הן בישראל והן בארה"ב למען צדק חברתי וזכויות אדם, בתחומי הדיור, הבריאות וזכויות מגדריות, ולאחרונה מתמקדת בשטחים הפלסטינים הכבושים.
הן כחברה בצוות המשפטי המייצג את בילעין מאז שנת 2006 והן כמשתתפת בתנועת ההתנגדות הלא-אלימה שלו, אמילי ייצגה את בילעין במספר פורומים בינלאומיים, כולל פאנלים בכנסים על זכויות אדם באירופה ובאפריקה.
למידע נוסף: