<h3 class="post-title subpt">אומרים שהשלום רחוק מאתנו. אבל כפי שאתם יודעים, ידידיי, אני אסיר התקווה. דזמונד טוטו כותב מסר לעמיתיו ה-Elders בצאתם לירושלים.</h3><div class="quoteblock"><div class="quotetext"></div></div><p>לחבריי היקרים, מרי, ג'ימי ואלה, המבקרים בימים אלה בירושלים, עיר הקודש. צר לי שאיני מצטרף אליכם היום, אבל אני מלווה אתכם בתפילותיי.&nbsp;</p><p>ירושלים מעוררת רגשות מרים-מתוקים עבור רבים מאיתנו: עיר זו קדושה כל כך ליהדות, לנצרות ולאסלאם, אך בו בזמן נתונה בסבך אחד הסכסוכים הקשים ביותר בעת החדשה. זו גם העיר המאחדת את שלוש הדתות המונותיאיסטיות שביסודן המחויבות העמוקה לשלום ולצדק.</p><p>מחויבות זו היא המניעה כה רבים מאיתנו להמשיך לפעול לבניין השלום, להגנה על זכויות האדם ולתיקון חברותינו השסועות, במזרח התיכון ומעבר לו.</p><p>כשנסעתם לעזה השבוע ראיתם במו עיניכם כמה קשה המצב. המצור שהוטל על ידי ישראל ומצרים, בהסכמת המערב, הוא מעשה מתועב, למרות "הקלות" אלה ואחרות. הצטערתי עמוקות לשמוע את דיווחיכם על צעירים שאינם יכולים ללמוד בבית הספר, אינם יכולים למצוא עבודה, ואינם יודעים שעוול זה הוא תוצאה של כשל מדיני.</p><p>מצד שני התעודדתי לשמוע שהצעירים שפגשתם היו כה נחושים וצופים פני עתיד. דרוש אומץ רב להביט מעבר לפחד ולייאוש אל העתיד, ולדחות את האלימות הסובבת אותך. דרושים יצירתיות ורוח איתנה כדי להתנגד ללא אלימות, ואני קורא לצעירים אלה להמשיך ולחפש חלופה.</p><p>אכן, לכאורה קל לבחור באלימות, אבל בסופו של דבר היא מובילה למבוי סתום. בדרום אפריקה למדנו שהיציבות והביטחון אינם באים מקנה רובה; הם מגיעים כאשר זכויות האדם המוקנות לכל פרט מכובדות ומוגנות. הדבר נכון גם בארץ הקודש.</p><p>כשתיסעו ברחבי ירושלים המחולקת, אני מקווה שתפגשו באותה הרוח. כשביקרנו בשיח' ג'ראח עם ה-Elders בשנה שעברה, היה עצוב מאד לפגוש משפחות פלסטיניות שגורשו מבתיהן, אך גם מעודד לפגוש ישראלים התומכים בהם במאבק נגד העוול.</p><p>לא יושג שלום בארץ הקדושה כל עוד אנשים יסרבו לכבד זה את זה ונוקטים אלימות. השלום יושג כאשר הצדק יהיה נר לרגלנו, כאשר החוק הבינלאומי יכובד במלואו, כאשר יהיו לישראל גבולות בטוחים ומוכרים על ידי כל העולם, וכאשר הפלסטינים יחיו במדינה בת-קיימא וריבונית.</p><p>יש המביטים בסכסוך הישראלי-פלסטיני במשיכת כתף. השלום ממנו והלאה, הם אומרים. אבל כפי שאתם יודעים, ידידיי, אני אסיר התקווה. אחרי הכול, זהו עולם מוסרי ואני מאמין שהצדק ינצח.</p>